הסרט שלא רצו שנראה
למה החליטה ועדת החינוך של הכנסת ב-1978 לאסור על הקרנת הסרט "חירבת חיזעה", איך הגיב על כך ס. יזהר ומה קרה בסוף? הכל ב"כך היה"
בפברואר 1978 התנגשה הכנסת עם רשות השידור, רשות עצמאית ובכל זאת כזו שכפופה לגוף המחוקק העליון של מדינת ישראל. מה שהחל כוויכוח הפך להקפאה של יצירה והתגלגל לסערה ציבורית חמה. הטלוויזיה הישראלית ביקשה אז להקרין את הסרט "חירבת חיזעה", עיבוד לסיפור מאת ס. יזהר. בדמדומיה של מלחמת העצמאות כיתת חיילים מקבלת משימה: לכבוש כפר בשם חירבת חיזעה, להעמיס את תושביו על משאית ולשלחם אל מעבר לגבול. לאחר שבועות ארוכים של לחימה הכפר ריק מלוחמים ונותרו בו רק נשים, קשישים וטף. בנפשו של חייל יפה בלורית בשם מיכה מקננים ספקות שהולכים ומתחזקים לגבי מהות הפעולה, הצורך בה, האופי שלה, הדמיון שלה לגירושים אחרים וההשלכות שלה לגבי עתידנו כאן. היה זה הסרט הישראלי הראשון שהתמודד עם מה שמכונה "הנכבה" – גירוש תושבי ארץ ישראל הפלסטינים ב-48'.
השר הממונה על רשות השידור, זבולון המר, התגייס למאבק נגד שידור הסרט, שבויים על ידי רם לוי, כיום פרופ' לקולנוע וחתן פרס ישראל. שיחקו בו בין היתר דליק ווליניץ (מיכה), גידי גוב, שרגא הרפז ועמוס טל-שיר. גם היום זה אינו סרט שקל לכל עין ולכל השקפה ובטח שלא אז, תקופה בה המיתוס של "באנו לארץ שוממה" היה בשיאו והסברה ש"כל מי שכן היה כאן – ברח" היתה לעובדה שאין עליה עוררין. לכן העובדה שהערוץ דובר העברית היחיד שהיה אז, ביקש לשדר חומר סותר מיתוס, כזה שהצופה הישראלי הממוצע יתקשה לעכל - הפכה לשערורייה גדולה. מגיניו הנחושים ביותר של הנראטיב הישן יצאו לקרב נגד השידור והם עשו זאת דרך ועדת החינוך של הכנסת.
הם לא רצו שהציבור יראה דברים שראוי להסתיר. הסרט מציג פליטים מובלים ומגורשים, "בני 400 כפרים שנמחקו", אמר אתמול הבמאי ליגאל רביד, מגיש "כך היה", רצועת הנוסטלגיה של ערוץ 1 (א'-ד' 18:15; המיטב יום ו' 19:00). גירושים כאלה הם עובדה היסטורית "ובתודעה שלנו זה איננו".
לפניכם קטע מהסרט שעמד בעין הסערה ולאחריו ראיון עם הסופר ס. יזהר ובו הוא אומר לכתב "מבט": "השר נהג לפי החוק לא בטוח שנהג ברוח החוק". לדבריו, ועדת החינוך של הכנסת מעכבת יצירת אמנות, והוא רואה בכך תקדים מסוכן, בעל השפעות רחוקות טווח על חופש הביטוי והיצירה, משום שלאחר שנוצר תקדים, יהיה קל יותר לבצע פעולות דומות. הסופר מעיד כי מעשה חירבת חיזעה אכן התרחש, "לא בשם הזה ולא בכל הדיוק של הרפורטז'ה, אבל אין עובדה שלא הייתי עד ראייה לה".
בסופה של ההמולה שודר הסרט. מפלגת העבודה נמנעה ממחאה רשמית. שולמית אלוני מחתה במכתב לשר המשפטים על חריגה מסמכות של ועדת החינוך של הכנסת, המסכנת את חופש הציבור לדעת, לחשוב ולבקר, אבל מי שכופף את המתנגדים היו דווקא עובדי רשות השידור.
זה קרה אחרי שהדיון הפך מדיון פוליטי על נושא אחד - האמת בדבר גירוש הפליטים, מימדיו , היקפו ומידת האלימות שננהגה בו - לדיון בושא פוליטי אחר: עצמאות רשות השידור. עובדי הטלוויזיה עמדו לצד הבמאי והחשיכו את המסך במשך 50 דקות. רבים מהם לא הרשו לעצמם להאמין שהסרט מציג דברים שהיו, אבל דבר אחד הם כן ידעו בוודאות: על רשות השידור להיות עצמאית בהחלטותיה.
- בתוכניות המלאות מתוך "כך היה" ניתן לצפות באתר רשות השידור
- לקטע הקודם מתוך ,כך היה" - יאצק נופל וקם בחירייה
